על שלושת הימים בהם עברו רוב יהודי לודז' מהעיר לגטו, אפשר היה לכתוב ספר שלם. אך לדאבוני הרב אין כשרונותיי מספיקים לכך. אשתדל רק בקצרה וכמיטב יכולתי לתאר את התמונה הכללית. היה זה ביום השני של השבוע. בחוץ שרר קור ושלג. משעות הבוקר המוקדמות נראו יהודים זורמים עם מטלטליהם ועם רכושם האחרון שנותר להם, אחרי שיום יום בקרו גרמנים בביתם ושדדו את רכושם כשאקדח מופנה לראשם. היו אף מקרים שיהודים גרו שנים בשכנות טובה עם גרמנים אך עם כניסת הנאצים נהפכו הם לאויבים מושבעים והם הם ששדדו את רכוש היהודים. מכוניות או עגלות לשם העברת החפצים כמובן שלא היו. מה עשו היהודים? הפכו מיטות ברזל ושמו את כל חפציהם על המיטות וכך נהפכו לסוסים. אפשר היה לראות ברחוב איך שמשפחה הולכת לכיוון הגטו, הבעל רתום לעגלה, והאשה נושאת את ילדיה על הידיים. קולות הבכי של הילדים בקעו עד לב השמים. ברחובות המרכזיים שהובילו לגטו עמדו ה -.A.S. וכיוונו את התנועה, כי הדרכים נחסמו מרוב אנשים שזרמו לכיוון הגטו. ועל יד כל פינה עמדו גרמנים כשבידיהם מקלות והריצו את ההולכים. כעת התעוררה גם בעיית הדיור, לאן נכנסים לגור? כל אחד חיפש לו משפחה או מכרים שגרים מלפני המלחמה באזור הגטו. היו משפחות שלפני המלחמה התביישו לספר שיש להם קרובים הגרים באזור זה. הם היו כעת מאושרים שיש להם קרובים ועל ידי כך יש להם עכשיו אל מי להיכנס לגור. אך בדרך כלל אפשר לציין את היחס הטוב שגילו יהודים אלה ובעיקר את הלב היהודי, כמו שהנביא ישעיהו אומר "ברגע קטון עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך". יהודים אשר גילו יחס יוצא מן הכלל כלפי אחיהם מחוסרי גג ועשו כמיטב יכולתם למען למצוא להם קורת גג.
אנו עברנו ביום שלישי לגטו, ונכנסנו לגור אצל מכר טוב של אבי ז"ל. היה זה הרב של העיר לוטומיערסק, שגר היה ברחוב מלונרסקה. דירתו הייתה מורכבת משני חדרים שבהם רוב היום היה חושך, כי השמש לא הגיעה לחדרים אלה. משפחתו של הרב הייתה גדולה ומטופלת בילדים קטנים. משפחתי שמנתה אז 8 נפשות נאלצת הייתה לחפש לה מקום נוסף, כי היה זה בלתי אפשרי שנמצא לנו כאן מקום לינה. הרבה על מקום מגורינו זה איני זוכר, רק דבר אחד אני זוכר, ששנים אחרי זה עוד התלוצצנו על התנאים הקשים בהם חיינו בביתו של הרב.
זמן קצר אחרי הקמת הגטו בחרו הגרמנים במרדכי רומקובסקי כראש יהודי הגטו. והוא התחיל לארגן לו את מדינתו לפי רוחו הוא. נתנו לו סמכויות רחבות ביותר. אודות יהודי זה לא אכתוב רבות כי אנשים מוכשרים ממני תארו בספרים שונים את החיה הזאת ששמו רומקובסקי. אך אתעכב כאן בקצרה על עברו העשיר והטוב ופתגמיו של יהודי זה שעם בחירתו לראש יהודי לודז' היה כבר בגיל שיבה.
לפני המלחמה הוא היה מנהל בית יתומים וציוני נאמן. בשנת 0491 כשהספקנו כבר להכיר את עם המרצחים הזה וראינו למה מסוגלים חיות טרף אלה, וראינו שכל יום מוליד צרה וגזירה חדשה ונוכחנו שהוקם מנגנון מיוחד השוקד על מלאכתו כיצד לדכא ולנצל אותנו ורק אחרי זה להשמידנו -בא אדם זה הנושא את התואר יהודי ומכריז לפני יהודים מדוכאים, שבורים ורצוצים שכעבור 4 שנים הגטו, כלומר "מדינתו הקטנה", ועט קלאפן ווי איין זייגער[ידפוק כמו שעון].
בשעה שאדם נמצא בצרה מנסה הוא להתנחם ואפילו בדברים שהם מחוסרי מציאות וכך עשינו גם אנו. התנחמנו שקץ המלחמה קרוב. הסתמכנו על מכתבים שהגיעו מקרובים שהיו בשטח הרוסי ובהם ידיעות בכתבי סתר שהדוד בעל השערות האדומות יבקרנו בקרוב. ועוד צורות שונות של ידיעות בהן מנחמים קרובים החיים בשטח הרוסי שהמלחמה לא תמשך כבר זמן רב.
רומקובסקי, שהיה המלך בפועל, הקים לו חבר מרעים שאיתם ניהל את "מדינתו". החשובים שבין עוזריו היו יעקובוביץ, שהיה המנהל הכללי של כל בתי החרושת, שצ'יעישלובי שהיה "שר האספקה", פרשקר, החי כיום בישראל, גרטלער איש הגסטפו, ועוד עשרות של עוזרים נאמנים שעזרו לבצע את פעולותיו של "המלך רומקובסקי". לא חלף זמן רב ורומקובסקי הקים משטרה יהודית. מפקד המשטרה היה רוזנבלט. יהודי זה הצטיין באכזריותו. בשנת 4491 הוא הגיע לאושוויץ ושם הכירוהו יהודי לודז' והרגו אותו בדם קר. לאט לאט ארגן רומקובסקי משרדים שונים, ביניהם גם משרד שתפקידו היה לחלק דירות. אנו באמת כבר קיבלנו את הרושם שדבריו יתגשמו, ושכעבור ארבע שנים הגטו ידפוק כמו שעון. החיים בגטו התחילו לקבל צורה של קבע. גם קבלנו דרך משרד זה חדר ברחוב קראביצקה 2. החדר היה גדול אך בלי מטבח. הגטו היה עדיין פתוח, אך ליהודים לא היה כבר עניין לצאת העירה מאחר שהכל נגזל מהם.
הגרמנים שניהלו את הגטו נקראו גטו פערוואלטונג ובראשו עמד גיסו של הימלר, מפקד כל מחנות הריכוז ואחראי להשמדת יהודי אירופה. שמו היה ביבוב. הוא נתפס בהמבורג ונתלה בלודז' על ידי הפולנים. הוא הוא שהיה אחראי להשמדת יהודי לודז'. במרוצת הזמן הוקמו עשרות בתי חרושת בהם עבדו כל יהודי הגטו. החשובים שבבתי החרושת היו "שניידער רעסורט" שבו תפרו מדים בשביל הצבא הגרמני. אחריו בא בית החרושת למתכת "מעתל רעסורט" שבראשו עמד חימוביץ שגילה יחס רע מאוד כלפי הפועלים.