החיילים, עקב המצב, לא הגיבו על נאומו של רב החובל שתורגם עבורם לאנגלית, ורק המשיכו לעמוד כשנישקם מכוון כלפינו עד שהגענו לחיפה. בחיפה חיכינו כל הלילה ורק למחרת בבוקר ירדנו מהאוניה ונשלחנו למחנה עתלית.
בבואנו למחנה שמענו שלפני שבועיים הצליחה ה"הגנה" לשחרר את כל המעפילים שהיו אסירים כאן. החיים בעתלית היו טובים, המזון שקיבלנו היה יוצא מן הכלל. כל יום ביקרו אותנו אישים חשובים, ביניהם מר משה שרתוק. שליחים ואנשי תעמולה של מפלגות לא היו חסרים, כל אחד ניסה לשכנע שרק מפלגתו היא היא הצודקת. הבטיחו לנו הרים וגבעות אם רק נצטרף לקיבוץ השייך למפלגתו.
לאחר ישיבה של שבועיים בעתלית שוחררנו. השלטונות האנגליים החליטו להעניק סרטיפיקטים של עליה אשר הופשרו בסוף אותו חודש ליהודים הכלואים במחנה עתלית, ונמצאים ממילא בארץ ישראל, במקום להעניקם ליהודים שעדיין נמצאים באירופה. כך מנעו מעצמם את אי-הנעימות והביקורת הציבורית שהיתה כרוכה בגירושנו מהארץ ובהחזרתנו לאירופה או למחנות המעצר בקפריסין.
קבוצתנו מנתה 03 צעירים. לרשותנו עמדה מכונית של "השחר" שהביאה אותנו לחניתה. במשך כל הדרך בקעו קולות השירה והזימרה מהמכונית שעוררה תשומת לב בין העוברים שבדרך בין חיפה לחניתה. בשער הכניסה של הקבוצה התנוססה כתובת "ברוך הבא חלוצים צעירים". לפני השער ירדנו מהמכונית, הורדנו את התרמילים ונכנסנו כולנו לחדר האוכל. השולחנות היו ערוכים עם כל טוב. לאחר שהתישבנו קם חבר הקבוצה ובירך אותנו לרגל בואנו לקבוצה. לאחר הסעודה קיבלנו כל ארבעה חברים חדר מגורים. משה, חבר המשק, נתמנה כמדריך שלנו. משה הוא יליד רומניה בחור משכיל ורציני. למחרת נקראנו למחסן הבגדים. המחסנאית, סטלה, גם כן חברה וותיקה במשק, חילקה לכל אחד בגדים, ואמרה לנו שמחר יוכל כל אחד לצאת ל-8 ימי חופש. לרבים מאתנו היו קרובים בארץ. ואלה חיכו בכיליון עיניים לפגישתם עם קרוביהם. משה בא אלי ושאל אותי אם אני מוכן להודות בשם החברה לחברי הקבוצה על קבלת הפנים היפה שערכו לנו. "אנסה" השבתי. התיישבתי כדי לחבר נאום קצר. לאחר שסיימתי את כתיבת הנאום, הראיתי למשה שיביע את דעתו. פרט לתיקון קטן הרי משה הביע את שביעות רצונו מהנאום, אשר נוסחו היה כדלקמן:
"חברים יקרים, אני מודה לכם בשם כל החברה על קבלת הפנים היפה שערכתם לנו. כשאתם באתם לכאן מצאתם את המקום עזוב שומם בוץ וכו'. לא כן אנו, אולם גם אנו לא באנו לכאן רק כדי ללמוד ולעבוד, כי אם לבנות ולהכין מקום בשביל כל אלה המחכים עדיין בגולה, כי זו היא הדרך ואחרת איננה, הדרך בה נלך, נלך עד תום, ואנו מבטיחים היום לעצמנו שלא נסור מהדרך החלוצית".
נאומי זכה לתשואות רבות מצד חברי הקבוצה שנהנו במיוחד מהעברית היפה שהייתה שגורה בפי, (לפי דעתם).