באחד הימים בשעת הצהרים הופיעו חיילים גרמנים בכל בתי החרושת שמחוץ למחנה ופקדו על הקפוס להחזיר מיד את כל האסירים למחנה. חיילי ה-S.S. רצו בתוך המחנה כמטורפים וציוו על כולם להיכנס לתוך הבלוקים. ידענו שדבר מה אינו בסדר, אך פרט לניחושים לא ידענו שום דבר קונקרטי מה שהתרחש. לאחר שכל האסירים חזרו מעבודתם, הוכרז עוצר במחנה. עם שובם של אחד הקומנדוס, שמקום עבודתו היה קרוב לקרמטוריום, הבהיר לנו הלה את סיבת הבהלה. הם ספרו שבשעה 21 בצהרים נשמעה התפוצצות אדירה מבית הקרמטוריום. התברר שעובדי הקרמטוריום היהודים, שכל 3-4 חודשים היו שורפים אותם ומביאים עובדים חדשים, התמרדו הפעם, עם התקרבות תאריך ההחלפה כשימי חייהם היו ספורים, ולא היה להם מה להפסיד. אחד העובדים גרם בכוונה לקצר חשמלי והשני שם חומר נפץ והבניין כולו עלה באש. העובדים ניצלו את הבהלה שקמה, חתכו במספריים שהכינו להם קודם את גדרי התיל שזרם חשמלי עדיין לא הוזרם בו, כי רק לפנות ערב היו מזרימים זרם לתוך חוטי התיל, וניסו לברוח. התוצאה הייתה שרובם נהרגו מיריות החיילים שהוזעקו למקום. אחדים נתפסו חיים.
התמרדותם של עובדי הקרמטוריום שימשה זמן רב נושא לשיחה. ובשביל הגרמנים הייתה זאת סנסציה וירידת היוקרה, כי מקרה זה היה הראשון בתולדות אושוויץ. את הבורחים שתפסו בחיים חקרו זמן רב והוציאו מפיהם מי סיפק להם את חומר הנפץ. שתי בחורות יהודיות שעבדו בבית חרושת לנשק וחומר נפץ סיפקו למורדים את חומר הנפץ. שתי הבחורות ניתלו במחנה לעיני כל נשות המחנה.
לא חלף זמן רב והמחנה כולו הוחרד שוב מהסנסציה הגדולה שמחנה אושוויץ לא ידע עד כה. חמישה אסירים מהם שני פולנים ושלושה גרמנים, נתפסו בשעת ניסיון לברוח מן המחנה במכונית משא של הצבא הגרמני. כל חמשת האסירים היו ותיקים במחנה ובעלי עמדות חשובות. אחד האסירים היה קפו של בעקלעיצונקסקאמער. לכאן הייתה מגיעה יום יום מכונית ומביאה בגדים שהורדו מהחללים שנשרפו בקרמטוריום. לכל חמשת האסירים היה קשר עם הפרטיזנים שפעלו בסביבות אושוויץ. כסף, זהב ודולרים היו להם לרוב כי בבגדים של החללים נמצאו דברים אלה מוסתרים. החייל שהיה מביא את הבגדים היה ביחסים טובים עם הקפו. באחד הימים הציע הקפו לחייל להסתיר בתוך ארגז של המכונית שבו החזיקו הגרמנים קרשים, חמישה אסירים ולהוציאם מחוץ למחנה תמורת תשלום טוב בדולרים וזהב. החייל ביקש שהות של יומיים כדי לחשוב על העניין. בינתיים התקשרו האסירים עם הפרטיזנים והודיעו להם על תוכניתם.
כעבור יומיים הודיע החייל לקפו שהוא מקבל את הצעתו. הם עיבדו תוכנית בריחה שרובה הייתה פרי הצעתו של החייל שזמם להפיל אותם בפח, הם קבעו מקום מפגש ושעת יציאה. עד כה הכל התנהל לפי התוכנית. האסירים לקחו איתם רעל ואחדים אקדח, לכל מקרה שעלול להתרחש. כמובן שזאת עשו בלי ידיעתו של החייל. לאחר שיצאו את המחנה עברו מחסום אחד והגיעו למחסום השני. כאן עצרו את המכונית ואנשי הבולשת ניגשו ישר לארגז שבו הסתתרו חמשת האסירים ופקדו עליהם לרדת. שניים מהאסירים הספיקו לבלוע רעל ובמצב של גסיסה הועברו לבית החולים. כאן הוציאו תוך יומיים את נשמתם, מבלי לגלות מאומה לגרמנים על קשריהם עם הפרטיזנים שהבולשת מעוניינת הייתה לדעת. את שלושת הנותרים הכניסו לבית הסוהר והפרידו ביניהם כל אחד לתא לחוד. יום יום היו מובילים אותם לבית הבולשת ובשיטות ברבריות מנסים להוציא מהם ידיעות על תוכניתם וקשריהם עם הפרטיזנים. לאחר שהתייאשו להוציא מהם דבר על תוכניתם העמידו אותם לפני בית דין שבראשו ישב מפקד המחנה. כולם נידונו לתלייה.
ביום התלייה בשעות הבוקר כבר הורגשה מתיחות במחנה. השמירה סביב המחנה תוגברה וזרם חשמלי הוזרם לגדר התיל כבר בשעות הבוקר. באמצע היום נקראו כל הבלוקעלטעסטערים למפקד המחנה ונאמר להם שבשעה 5, לאחר שכל הקומנדוס יחזרו מהעבודה, עליהם להביא את כל האסירים לפני המטבח המרכזי. כאן הוקם הגרדום. בשעה 4 הוכרז עוצר במחנה. שלושת הנידונים הובאו לפני הגרדום כשידיהם כבולות ומוקפים חיילים רבים. לאחר שכל האסירים הופיעו למקום התלייה ושלושת הנידונים עמדו לפני הגרדום ובו שלטים כתובים בגרמנית "כך ייעשה לאסיר שינסה לברוח", הופיע מפקד המחנה בליווי של כ-02 חיילים. הוא הקריא את פסק הדין שאושר ע"י המפקד הראשי של כל מחנות אושוויץ. לאחר שסיים את הקריאה פקד על התליין להעלותם לגרדום ועל החיילים לכוון את נשקם כלפי הנידונים. ההמשך היה מזעזע וקורע לב. בשעת עלייתם לגרדום קראו קריאות בוז לגרמנים כגון: "יחי סטלין!", "ניצער מיט דיא בראונע מונצירן". "סופכם קרוב!" הפולני שר את ההמנון הפולני והתליין אחרי כל קריאה כזאת מכה בשוט על פניהם ובשרם. לאחר התלייה התפזרנו כל אחד לבלוק שלו כשלבנו מלא זעם למראה הנורא והאכזרי כיצד מכים נידונים לתלייה, כשבעולם כולו נוהגים למלא את בקשתו האחרונה של הנידון למוות.