אבי ז"ל נולד בפולין בעיר חמיעלניק והיה בן למשפחה מיוחסת. עד גיל 81 למד בישיבה ולמד תורה כמנהג הזמן. אמי ז"ל נולדה גם כן בפולין, בעיר סטשוב, למשפחה אדוקה. אבי נשא את אמי בגיל 81 ומאז התחיל לעסוק במסחר שבו מצא את פרנסתו בשפע. לאחר הנישואים עבר אבי לגור בסטשוב. לאחר שנה שהורי היו נשואים נולדה להם בת והיא אחותי אלטה שאותה הנני מבקר כעת בשבדיה. אחרי אלטה נולד שלמה, שכעת נמצא בארה"ב. אחרי שלמה נולד משה, שעם פרוץ המלחמה היה מגויס בצבא פולין ונמלט לרוסיה, ומאז נעלמו עקבותיו. אחרי משה נולדה יהודית, שנספתה במחנה ריכוז מטהאוזען. אחריה נולד ישראל החי כיום גם כן בשבדיה. אחריו נולדה טובה הנמצאת כעת בישראל. כולם חוץ ממני נולדו בעיר סטשוב.
לאחר שעסקיו של אבי התחילו "לצלוע" החליט הוא להעתיק את מקום מגוריו לעבר העיר לודז', שבה חיו כל אחיות אימי. וכאן נולדתי אני, בן הזקונים, בתאריך 9291.1.1. אחות אימי הצעירה, אסתר, הייתה נשואה למשה רוזנר, אשר היה בעל בית חרושת לשרוכי נעליים ותפירה. מצבה הכלכלי היה טוב יותר מיתר שלוש האחיות שחיו גם כן בלודז'.
אבי, בעוברו ללודז', חשב שמצבו יוקל לאחר שקרוביו יעזרו לו. אך עד מהרה התאכזב, כי כל עזרתם הייתה שקבלו את אחי שלמה ואחותי אלטה לבית החרושת שלהם. כך שמצבנו המשיך להיות קשה. לאחר זמן מה פתח אבי חנות מכולת ברחוב מגיסטראצקה, שבו גם גרנו. אבי סבל נוראות בגלל אי הצלחתו, כי הוא היה בן למשפחה מיוחסת ואמידה. ופתאום נאלץ היה לשלוח את ילדיו לעבודה, דבר שלא היה מקובל בפולין ובעיקר בקרב היהודים. אבי, אחותי ואחי לעולם לא יכלו להשלים עם מצב זה והרגישו את עצמם בכי רע. גם החנות לא הצליחה ביותר, וכל השנים היה עלינו להיאבק על קיומנו. אבי, שניהל את החנות, לא היה האדם המתאים לחנות מכולת והתעסקות זו פגעה גם בכבודו, כי נחשב היה בין הבריות כיהודי תלמיד חכם. אחותי אלטה הכירה בחור, בן למשפחה ידועה ועשירה ושמו ישראל פשיגורסקי. הוא היה בעל בית חרושת לבדים. משפחתו גרה גם כן ברחוב מגיסטראצקה. אחותי, לאחר שיצאה איתו זמן רב, חשבה להינשא לו. אך אמו עיכבה את הדבר, כי לא הסכימה לנשואים אלה בגלל מצבנו הכלכלי הירוד. עם פרוץ המלחמה הוא ברח לווארשה ומאז נעלמו עקבותיו.
אחי שלמה הכיר בחורה ששמה עליזה ביעלאבסקי. היא חיה היום בישראל. אבי התנגד לשידוך זה, בגלל אביה שהיה יהודי מתקדם, ובעיני אבי, חפשי מדי. בשנת 6391 היא עלתה עם משפחתה ארצה ומדובר היה שהם ישתדלו לקבל עבור שלמה רשיון עליה. ואולם כל מאמציהם בכוון זה עלו בתוהו. הם בקשו ממנו לנסוע באופן בלתי ליגלי, אך אבי, שהייתה לו השפעה רבה על ילדיו ,התנגד בכל תוקף שאחי ייסע באופן בלתי ליגלי ולכן נסיעתו לא יצאה לפועל. ובינתיים פרצה מלחמת העולם השניה.
אני בגיל 5 התחלתי ללמוד בחדר כמנהג הזמן. החדר היה שייך לקאופמן. גם אחי ישראל למד בחדר זה. שם למדנו חצי יום לימודי קודש ואחר הצהרים לימודים כלליים. בחדר זה למדנו עד גיל 8. לאחר שאבי ראה שהנני תלמיד מצטיין ובעיקר בלימודי קודש, החליט להעבירני לבית ספר טוב יותר. הוא קיבל החלטה זו למרות שמצבו הכלכלי היה דחוק והעברה זו הייתה קשורה בהוצאות גדולות יותר.
בבית ספר זה ששמו היה וויאטראך על שם בעל בית הספר, למדתי גם עברית. אבי היה מקבל ידיעות מרובות על הצטיינותי בלימודים. זוכר אני מקרה, היה זה ביום שישי, בלכתי עם אבי למקווה. שם פגש אותנו מורי ללימודי קודש. ניגש הוא לאבי ושאל אותו: "האם זה בנך?" לאחר תשובתו החיובית של אבי, אמר הוא: "הוא תלמיד יוצא מן הכלל". היה זה מיד לאחר שהעבירו אותי ועוד ילד מכתה נמוכה לגבוהה שבה למדו גם גמרא. בבית ספר זה למדתי עד לפרוץ המלחמה, כלומר עד 9391.