המצב הכלכלי בארץ הורע בהרבה. ההתמרמרות בקהל הלכה וגברה ובאופן בלתי צפוי הונהגו נקודות על הלבשה והנעלה. בחנויות נוצרה בהלה, אנשים קנו מכל שבא לידיהם, העיקר להיפטר מהכסף. הסוחרים התפטרו מהסחורה שלא חלמו למכור אותה, מחסני סחר נוצרו בין לילה. הסוחרים היו שמחים שיכלו להתחמק מלמכור את סחורתם. נוצר מן מצב כזה שהקונה שמח והמוכר התאבל. המחירים עלו מדי יום ביומו, הסוחר נוכח לדעת שכל יום שהסחורה נשארת בחנותו הוא הרוויח. כששני אנשים נפגשו ברחוב ושואלים לשלומם, היו עונים טוב יותר לא לשאול. ההתמרמרות הגיעה לשיא. מפלגות האופוזיציה עבדו במלוא המרץ וניצלו את ההתמרמרות ששררה בישוב וערכו אספות מחאה ושפכו אש וגפרית על ממשלת מפא"י. האווירה התחילה להיות מורעלת ביותר. בין הנוער אפשר היה לשמוע רק נושא אחד, איך אפשר לצאת את המדינה "המחורבנת הזאת" ויהיה זה אפילו לזמן קצר בלבד, העיקר ל"התאוורר בחו"ל".
עוד בהיותי בצבא חלמתי על ביקור בני משפחתי בשוודיה. עתה כשמחלת היציאה מן הארץ היתה נפוצה מאוד ניגשתי להגשים את חלומי. הלכתי פעם ברחוב נחלת בנימין, נכנסתי למשרד נסיעות ושאלתי מה מחיר הכרטיסים לשוודיה הלוך ושוב. בשומעי שהמחיר אינו יקר החלטתי להפוך את החלום למציאות. הגשתי בקשה לקבלת דרכון וכתבתי לאחותי שתשלח לי תעודת רופא המעידה על מחלתה ועל הניתוח שנעשה לה לפני זמן קצר.
בינתיים הגיעו למשפחת בייטל קרובים מאמריקה. גב' מילכמן ובתה קרול. קרול הייתה בחורה צעירה ויפה. גב' בייטל הייתה מעונינת להנעים לקרול את זמנה בארץ, לכן ביקשה אותי שאתיידד איתה ואצא איתה לבלות.
גב' בייטל ביקשה למנוע מבן אחותה חיים, שהיחסים ביניהם לא היו תקינים, לבוא במגע עם קרול כדי שהוא לא יכבוש את ליבה ולא יקטרג על משפחת בייטל ועל ידי כך גם יזכה בעזרה ותמיכה ממשפחת מילכמן. בשבילי הייתה הופעתה של קרול כחנינה בשביל אסירים שנידונו למאסר עולם וחיים בלא תקווה וללא מטרה. זה היה זמן קצר אחרי יציאתו של שלמה את הארץ. התהלכתי מדוכא ומיואש, לא ראיתי שום פתרון, פרט ליציאה לחו"ל. שלמה היה כבר אז באמריקה וכתב לי מכתבים מצוינים. הקשרים ביני ובין קרול התהדקו. אני אהבתי אותה מאוד. יתכן ואהבתי אליה נבעה רק בגלל היותה אמריקנית ושונה מכל יתר הבנות, אולי גם מהחלומות היפים על אושר אמריקני המחכה לי, אם כי קרול אמרה לי שמצבם הכלכלי אינו מזהיר ביותר.
באחד הימים ביקש מר בייטל שאבקרו במשרדו ברחוב לווינסקי. אני כבר ידעתי מה יש בדעת מר בייטל לומר לי. למחרת באתי למשרדו והוא אמר לי ששוחח עם גב' מילכמן אודותי וקרול. הוא שאלני אם הנני מוכן להגר לאמריקה. אני עשיתי את עצמי כלא יודע מה כוונתו ושאלתיו למה הוא פונה אלי בשאלה זו. אני דיברתי עם קרול וגברת מילכמן. אתה מוצא חן בעיניה והיתה רוצה שתבוא לאמריקה. האם אתה מוכן לכך? ראשית כל אמרתי איני מאמין שתהיה לי אפשרות להגר לארה"ב. אני אדאג לך שתצא כשליח מטעם הפועל המזרחי אמר מר בייטל. עליך לתת לי תשובה ברורה בעניין זה. בקשתי שהות של יומיים כדי לחשוב על העניין. מלחמה נפשית עמוקה התנהלה בקרבי. עם כל אהבתי אליה, ידעתי שהיא אינה מתאימה לי מכל הבחינות פרט לצורתה החיצונית, אך הרגש התגבר על השכל ולפני יציאתה את הארץ החלטנו להתכתב ולחפש דרך כדי שאוכל להגיע לארה"ב.
אחרי שנסעה קרול חיכיתי בכליון עיניים למכתב מהאוניה. היא הבטיחה לפני יציאתה שבשבילה לא תהיה שום סיבה ומכשול לאי כתיבה אלי. ועד עצם היום הזה היא מקיימת את הבטחתה. תוכן המכתבים שלה הצטיינו בחמימותם ובהבעת רצון להפגש איתי. אצלי נמשכה עדיין המלחמה הנפשית ועתה לאחר שהיא יצאה את הארץ והיתה רחוקה מעיני התחילה להיות גם קצת רחוקה מן הלב ורק אז יכלתי לחשוב בדעה צלולה על העניין. בכותבי אליה נזהרתי לא לגלות שום סימנים של החלטה מוחלטת בענייננו. היא הרגישה בשינוי שחל ברגשותיי כלפיה לעומת כשהייתה בארץ. חודש ימים לפני יציאתה את הארץ היה לה יום הולדת, קניתי לה אלבום עם תמונות הארץ ורשמתי בתוכו פסוק משיר השירים: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" הים הגדול והמרחק הרב המפריד בינינו לא ירחיק את קרבת הלבבות שבינינו ולא יהווה מכשול בהשגת שאיפותנו עתידנו ואושרנו". באחד ממכתביה היא כותבת לי: "יואל היקר תוכן מכתבך האחרון נותן לי מקום לחשוב שחל בך שינוי ביחס אלי. האם שינית את דעתך מאז יצאתי את הארץ? למה אינך כותב לי שהנך מתגעגע אלי ומצפה ליום פגישתנו?"