אחי שלמה היה בשעתו בגרמניה והתכוון לעלות ארצה. במשך כל זמן שהותו בגרמניה היה מציף אותי במכתבים, בהם שאלני על אפשרות להסתדר בארץ. הוא שאל את דעתי אם עליו לבוא ארצה או לא. אני נזהרתי מאוד להביע דעה כל שהיא בנידון זה. השתדלתי רק לתאר לו את המצב כמו שהוא, ואת המציאות הישראלית בכללה. יחד עם זאת, תיארתי לו את החיובי והשלילי שבחיים בארץ, לפי דעתי הפרטית. אבל בשום אופן לא עצתי לו כיצד לנהוג. מתוך המכתבים שקיבל ממני והתעמולה שהתנהלה בגולה, החליט לבוא ארצה. לעומת רצונו העז לחיות בארץ, שמקורו בחינוך ציוני שקיבל בנעוריו והיותו חבר בתנועה ציונית ורצונו להתאחד עם שאר המשפחה נמשך לבה של פולה אשתו לכיוון אחר. היא חלמה על אושר אמריקני. אולם לבסוף מתוך חוסר ברירה נכנעה להחלטתו של בעלה ובחוסר רצון עלתה ארצה.
ימים אחדים לפני בואם קיבלתי מכתב משלמה בו הוא מודיע לי על תאריך בואו. היה זה בדיוק כשעברתי לעבוד בדפוס הצבאי ביפו. בשומעי על תאריך בואו עקבתי אחרי תנועת האוניות כדי להוודע מתי בדיוק האוניה תגיע, על מנת לקבל את פניהם בנמל. רק שבינתיים חל שינוי בתאריך ההפלגה ממרסיל והם הקדימו ביומיים את בואם. השעה היתה 00:12, ישבתי אצל דודתי ברחוב מקווה ישראל 3. לפתע דופקים בדלת. פתחתי את הדלת ולהפתעתי הרבה נכנס שלמה.
הוא היה נראה עייף מאוד ומאז שנפרדנו בשנת 9491 השתנה מאוד. הדבר הראשון ששאלתיו היה היכן אשתו וילדתו? והוא השיב כי למטה עומדת מכונית משא והן יושבות בתוכה. בריצה מהירה ירדתי במדרגות ונכנסתי למכונית. את פולה לא היכרתי פרט לתמונות שהייתי מקבל מגרמניה. עם הילדה יכולתי לדבר רק גרמנית, השפה היחידה שהיתה שגורה בפיה.
הורדנו את המזוודות הרבות שהיו לו והעלינו אותן לדודה. בגלל השעה המאוחרת והיותם עייפים לא הארכנו לשבת אצל הדודה והלכנו אני ושלמה להראות לפולה את חדרם ברחוב פרץ 43. אני ושלמה ישנו אצל הדודה. בדרך שאלתי את שלמה כיצד זה יכל היה ללא כל הודעה מוקדמת לבוא לתל אביב בזמן שאין לו דירה עדיין? שאלתיו גם על רשמיו הראשונים מהארץ.
כבר בצעדיו הראשונים בארץ היה פיו מלא טענות. ההתמרמרות נבעה מ"קבלת הפנים" שזכו בנמל והכנסתם ל"שער עליה" השפיעו מאוד על רוחו. חשבתי שהוחזרתי למחנה ריכוז אמר הוא אלי. הכניסו אותנו למחנה מגודר, עשרות אנשים בצריף אחד, ילדים מלוכלכים מתגלגלים בחול, בתנאים סניטריים למטה מכל ביקורת. בראותי זאת אמר בהתרגזות רבה, החלטתי לנסוע לתל אביב ויהי מה.
אחר כך שוחחנו על סידורו בארץ. לי היתה הרגשה שהוא יצליח להסתדר וימצא את מקומו בארץ. שאלתיו לחפצים שהביא איתו ועוד באותו ערב ישבנו וחישבנו את סכום הכסף שיהיה לו אחרי מכירת החפצים. הוא הביא פסנתר, מקרר חשמלי, רהיטים ועוד דברי ערך רבים. רוב הציוד הכבד כגון רהיטים והפסנתר צריכים היו להגיע בזמן מאוחר יותר. בינתיים התחלנו לחפש דירה.
לפולה היתה בת דודה בארץ, אולם את כתובתה לא ידעה. מפי קרוב של בת דודה זאת, בעל חנות בתל אביב, נודע לנו שהיא גרה במעונות הפועלים ברמת גן. ליוויתי את פולה לרמת גן, הפגישה עם בת הדודה היתה מרגשת ומאוד חמה. הוקל לי קצת בראותי שהיא בעלת דירה גדולה ולפולה ולילדתה תהיה אפשרות להשתכן אצלה עד שתימצא דירה. לפנות ערב חזרנו לתל אביב ולמחרת נסעה פולה עם הילדה לרמת גן ונשארה שם כחודש ימים עד ששכרנו דירה. שלמה ישן בחדרי ולפנות ערב היה נוסע לבקר את אישתו.