חזרה לתוכן העניינים

פרק ל"א - במחנה סרפנד ומחנה ביל"ו

יומיים אחרי הפעולה נשלחתי לקורס הקשר בסרפנד. בקורס השתתפו קשרים מכל החטיבה. שבועיים נמשך הקורס. כבכל בית ספר, גם כאן המשטר היה דספלינרי ביותר, אפילו לחדר אוכל מוכרחים היינו לצעוד בצוותא.

במשך השבועיים לא קיבלנו חופש פרט לשבתות. אני, שלא נסעתי בשבת, ביקשתי שיינתן לי חופש באמצע השבוע תמורת השבת. בקשתי לא נתמלאה מאחר ומוכרח הייתי להפסיד יום לימודים, ולכך מפקד המחנה לא הסכים. בשבת אחרי הצהרים נשארנו כ-5 חיילים מכל המחלקה, לאחר שכולם נסעו לחופש. אחרי גמר הקורס חזרו כולם לבסיסים. אני שבתי למטה החטיבה. לאחר זמן מה הועבר המטה למחנה צבאי בכביש רמלה בילו. מחנה זה נבנה על ידי הבריטים. לפני בואנו למחנה שכן בו מטה החזית שהועבר למשטרת רמלה. מחנה זה היה הגדול ביותר שבסביבה ומסודר יפה. מחלקת הקשר קיבלה שכונה מיוחדת. על יד משרד הקשר היה אולם גדול ששימש חדר תרבות ובו משחקים שונים ושולחן פינג-פונג. לנו הקוונים, הייתה כאן עבודה רבה. קווים תת-קרקעיים רבים נשארו עוד מימי הבריטים ועלינו הוטל למיינם ולסמנם. כל קו קו. נוסף לעבודה בתוך המחנה מוכרחים היינו ליצור קשר עם כל הגדודים והמשלטים העיקריים. מחלקת הקשר הייתה המחלקה המסודרת ביותר ומורכבת מחומר אנושי טוב. החיים במחלקה היו חברותיים מאוד. בשעות הערב הייתי מרבה לשחק פינג-פונג עם קצין הקשר אריה. גם מגרש טניס היה במחנה. רגיל הייתי להקדים קום בבוקר כדי להספיק לפני ארוחת הבוקר לשחק קצת טניס. גם קבוצת כדור-רגל הייתה במחנה. אני הייתי ראש הקבוצה ומדי פעם בפעם היינו משחקים נגד קבוצות גדודיות.

אברהם ליפשיץ היה סגן קצין הקשר. אברהם היה בחור מוכשר מאוד ובעל השכלה. הוא היה פעיל מאוד ב"הגנה". לאברהם קרה אסון. ברוכבו על אופנוע התנגש עם מכונית ומאז צלע על רגלו הימנית ולכן הועבר מחי"ש לחיל הקשר. למרות שהוא היה רק סגן קצין הקשר, למעשה הוא שהיה מפקד המחלקה. לאברהם היה כוח ארגוני כביר. הוא היה בעל מרץ מאין כמוהו. כוח עבודתו היה בלתי מוגבל. הוא רגיל היה בשעות הערב כשכולם נסעו לקולנוע, לשבת במשרדו ולעבוד עד מאוחר בלילה. אברהם רצה להנהיג משטר דיסציפלינארי במחלקה ולכן החליט לערוך מפקד בוקר כדי לחסל את המנהג של "איש הישר בעיניו יעשה". אברהם לא הסתפק במפקד בלבד ודרש שכל אחד יופיע עם נשקו האישי. כדי לא להתבטל או כפי שהוא רגיל היה לומר להתנוון, סידר בתוך המחלקה קורס לחשמלאות, קורס ללימוד נשק ובערבים לימוד השפה הערבית. סמל המחלקה היה משה, הוא הועבר למטה אחרי הקורס בסרפנד. היחסים בינו לבין משה לא היו תקינים ביותר עוד מאז הקורס בסרפנד.

באחד ממפקדי הבוקר, בשעה שצעדנו, פרץ משהו בצחוק. משה חשב שאני הייתי זה שצחקתי, וכעונש צווה עליי אחרי המפקד לנקות את חדר הלימודים. עניתי לו שלא אעשה זאת. בשמעו זאת פקד עלי לעזוב את השורה. לאחר מכן הודיע המפקד לאברהם מה שקרה, ושאיני רוצה למלא את פקודתו.

אברהם קרא לי לחדרו ושאל מה קרה? סיפרתי לו שלא אני צחקתי, כי עם חייל אחר, רק שכל זה נובע מהיחסים הבלתי ידידותיים השוררים בינינו. אברהם שלא רצה לפגוע בכבודו של משה, פקד עליי ראשית כל למלא אחר פקודתו של משה, כלומר לנקות את החדר. סירבתי לעשות זאת, בטענה שאיני אשם, ושאני מוכן לעשות זאת, אבל לא כעונש.

אברהם אמר לי שזוהי פקודה ואני עלול לעמוד למשפט כמסרב למלא פקודה, ועלול לקבל עד שלושה חודשי מאסר. אני את דעתי לא שיניתי. אברהם נתן לי שהות של שעה, ואם עד אז לא אנקה את החדר, יקרא לשוטר גדודי שיושיב אותי במעצר. כעבור שעה הוא בא ושאל עוד פעם, לאחר שסירבתי גם הפעם הזאת, טלפן למשטרה הגדודית וביקש לשלוח שני שוטרים. כעבור רגעים הופיעו שני ש.ג. שהוליכו אותי לחדר המשמר. כאן צריך הייתי לשבת עד למשפט. בשעה 71 הודיעו לי להופיע למשפט בפני קצין הקשר אריה בורכוביץ. שני שוטרים גדודיים ליוו אותי למשפט. בפקודת שמאל ימין נכנסתי לחדרו של אריה. השוטר פקד עליי במקום דרוך, עמוד דום. הרגשה מוזרה מאוד הייתה לי כשעמדתי להישפט על ידי אריה שהייתי יום יום משחק איתו פינג-פונג ופונה אליו כחבר פונה אל חברו "אבל צבא זה צבא". אריה הקריא לפניי את האשמות ושאלני אם אני מסכים להיפשט אצלו. כן, אמרתי, לאחר סיום קריאת האשמה.

צווה עליי לצאת. לאחר התייעצות קצרה בינו לבין אברהם. נקראתי לשוב לחדרו. אתה נידון ל-84 שעות מאסר, ובפקודת אחרונה פנה, יצאתי בליווי שני השוטרים לכיוון חדר המשמר. היחסים ביני לבין השוטרים היו מצוינים. ובמקום להכניסני לבית הסוהר, נשארתי אצלם בחדר המשמר. למחרת בשעות הבוקר המוקדמת יצאה המחלקה כולה למסע של 03 ק"מ, וחזרו רק מאוחר בערב עייפים מההליכה הממושכת. בינתיים חלפו כבר 42 שעות מתקופת מעצרי ועוד יום אחד היה לי לבלות כאן. אחרי שובו של קצין הקשר למחנה ביקש מפקד המשטרה את סליחתי על שהוא נאלץ למסור אותי לבית הסוהר.

אני הבנתי אותו היטב ואמרתי לו שלא יסתכן למעני ו"בחפץ לב" אבלה את היממה שיש לי עוד לשבת בבית הסוהר. במשך היום היינו חופשיים להתהלך בחצר ורק אחרי ארוחת הערב בשעה 81 נכנסנו לתאים. לילה אחד ביליתי כאן. למחרת לפנות ערב היה זה ערב יום הכיפורים. יצאתי מבית הסוהר. הספקתי רק להתרחץ ולהתגלח ורצתי לבית הכנסת. הייתה זו הפעם היחידה במשך כל תקופת שירות שישבתי בבית סוהר.

חבריי ניחמו אותי באומרים שחייל שלא ישב בבית סוהר אינו חייל. לקרוביי התביישתי לספר שישבתי בבית סוהר ורק אחרי זמן מה נודע לבן דודי משה מפי חברי במחלקה על מעצרי. אחרי המעצר נוצרו ביני לבין סמל המחלקה משה יחסים מצוינים.