לפני יציאת הקבוצה הראשונה לקורס קרה מקרה טרגי שהסעיר את הרוחות במטה ובארץ כולה. לכפר מודיעין שעל יד בן שמן הסתננו ערבים וערכו שחיטה בין החיילים ששמרו על המקום. 91 חיילי חי"ם נרצחו בדם קר על ידי ערבים שהצליחו בחשכת הלילה להגיע מהכפר הסמוך ולבצע את השחיטה ללא התנגדות.
כשנתקבלה הידיעה הטרגית למטה החטיבה, נקראה ישיבת מפקדים בראשו של מפקד החטיבה והוחלט לצאת לפעולת נקם. בלוד התקיים בזמנו קורס למפקדי כיתות ועליהם הוטל לבצע את הפעולה. הם קיבלו פקודה להיות מוכנים לצאת בלילה לפעולה זאת. החניכים קיבלו פקודה לקחת אתם מטען של חומר נפץ. מטרת הפעולה הייתה לחדור לכפר לערוך שחיטה בין הגברים, לגרום להרס, לפוצץ את כל הבתים שלא יישאר זכר וסימן לכפר המרצחים הזה ששמו בודרוז. הכפר היה בידי חיילים עיראקים שהתבצרו בו היטב. כמפקד הפעולה נתמנה מפקד הקורס "אייזיק" שהיה מפקד בן שמן בזמן המצור. עלי הוטל להיות הקשר בפעולה.
בשעה 00:22 נקראנו בקשר למשרד. קיבלתי כובע פלדה, סטן וכדורים ומכשיר קשר מ.ק. 02 שמשקלו 02 ק"ג. התיישבתי על הג'יפ, ונסעתי ללוד. התייצבתי לפני "אייזיק" והודעתי לו שאני קשר שנשלחתי מהמטה. שני קשרים נוספים נתמנו מבין תלמידי הקורס. עד כאן הכל התנהל כשורה. בשעה 00:42 בדיוק עלינו על מכוניות משא ונסענו דרך בן שמן לכפר מודיעין. כאן ירדנו מהמכוניות, הסתדרנו בשורה עורפית ויצאנו לדרך. במודיעין הוקם מטה הפעולה ובו מכשיר אלחוט שאתו צריכים היינו לקיים קשר.
הכפר בודרוז היה במרחק של 4 ק"מ ממודיעין. חשבנו להגיע כעבור שעתיים לכפר כלומר בשעה 00:2 רק שכאן קרה "פנצ'ר". הגשש שנישלח יום קודם לסייר בשטח לא התמצא בלילה בשטח והוליך אותנו דרך הרים וגבעות ללא סוף. שעות על גבי שעות נדדנו בחשכת הלילה בהרים, עייפים מההליכה המתמשכת, בלי לראות את מטרתנו. אני, שנשאתי את מכשיר האלחוט על שכמי, הרגשתי שאפסו כוחותיי ולא אוכל להמשיך ללכת. את הסטן והכדורים, הייתי משליך אילמלא פחדתי ממשפט צבאי והעונש הצפוי ממעשה זה.
בשעה חמש לפנות בוקר נתגלתה לפנינו גבעה ועליה גוש בתים. בין המפקדים התעוררה שאלה האם יש טעם להתקיף את הכפר בשעות הבוקר המוקדמות? פחדנו שהנסיגה תהיה קשה מאחר והערבים חונים על גבעה ושטח הנסיגה שלנו יהיה פתוח, דבר שעלול לגרום לאבדות בנפש. לאחר התייעצות קצרה בין המפקדים הוחלט לפתוח באש, כדי לגלות את עוצמת הכוח המרוכז בכפר. קבוצת חבלנים ומספר חיילים ובראשם מפקד המחלקה ניסו להסתנן לכפר לאחר שאנו פתחנו באש. תגובת הערבים לא איחרה לבוא ואש קטלנית ממכונות ירייה וסוללות הומטרה עלינו. אז ציווה אייזיק לשדר פקודת נסיגה מיידית. הנסיגה הייתה בלתי מסודרת, בריצה ובבהלה כשמעל ראשנו שורקים כדורים ממכונות ירייה. הערבים יכלו בנקל לכוון את האש נגדינו מאחר שהיינו גלויים לעיניהם.
עם עלות השחר, לאחר שהגענו למקום מבטחים נערך מפקד. התברר ששני חבלנים לא הגיעו לבסיס. חיכינו עוד כשעה בתקווה שיבואו, אבל לשווא, הם לא חזרו. עייפים, מאוכזבים ומלאי מרירות חזרנו למטה. במטה החטיבה שררה עצבנות רבה. א) בגלל כישלוננו לבצע את התפקיד שהוטל עלינו ו-ב) החרדה לשלום שני החבלנים שלא חזרו. מיד נשלח פטרול חיילים לחפש את הנעדרים. בינתיים נתקבלה ידיעה ממודיעין שהשניים הגיעו. הם סיפרו שחדרו לכפר ונתקלו בסוללה ערבית ואז נסוגו, רק שדרך הנסיגה לא הייתה נהירה להם וכך שוטטו שעות בהרים.