חזרה לתוכן העניינים

פרק כ"ח - במשלטים מול כפר אל-קובב

למחרת עלינו למשלטים והחלפנו את חיילי גדוד 35 של חטיבת "גבעתי". הם חיכו לבואנו בכיליון עיניים. שלושה שבועות בילו הם במשלטים קשים אילו. פניהם היו רזים, בלתי מגולחים ועייפות הורגשה על פניהם.

לכל עמדה נשלחו 3 חיילים. העמדות היו עשויות מאבנים בלבד וכל נגיעה בהם הרסה את העמדה. מולנו נראה היה הכפר אל-קובב שנכבש בחזרה על ידי הלגיון הערבי מידי "גבעתי". כדי להזכירנו שהם נמצאים בכפר, כי רווחה שמועה שהכפר עומד ריק, היו מטרידים אותנו מדי פעם בפעם ביריות מברן. חייל אחד, בעמדו בעמדה, נפצע פצעי מוות מפגיעת כדור בראשו. אחרי מקרה זה ניתנה פקודה חמורה לא לעמוד בשעת השמירה כי אם לשבת, לא לשכב, כדי לא להתגלות ע"י הערבים, על כל אחד מאתנו היה לשמור כל שעתיים. השמירה בלילות הייתה בלתי נעימה וקשה היה לבוא לידי הסכם על חלוקת השמירה, לכן הונהגה הגרלה. כל עמדה חילקה את שעות השמירה, לפי ההגרלה קבעו את שעות השמירה. בשעות היום שרר כאן חום נוראי ואי אפשר היה לנשום אוויר. אלפי יתושים וברחשים עפו באוויר. החום החליש אותנו בצורה איומה. לאחר 8 ימים הורדתי למטה כלומר: לכפר אבו-שושק וצורפתי לקבוצת סיירים. מפקד כיתת הסיירים היה קייזר, יליד גרמניה, בעל עבר צבאי עשיר, אחרי שירות של 6 שנים בצבא הבריטי. הוא היה בעל אומץ לב מאין כמוהו. למרות שתפקידנו היה קשה ומסוכן, העדפנו להישאר במטה מאשר לשבת בעמדות.

במטה נתקבלה ידיעה ששיירה עומדת לעבור בכביש לירושלים. ועלינו לצאת לסייר את השטח. בלילה בשעה 1 נקראנו למפקד.

המפקד התקשה מאוד בדיבור עברית ולפעמים היו דבריו מעוררים צחוק, דבר שהרגיז אותו מאוד. אימרה שהייתה אהובה עליו ובה היה מרבה להשתמש הייתה: "אתם חיילים כמו קוגלאגרים, אבל אני אעשה אתכם לחיילים אמיתיים". אחרי נאום קצר ויריות ניסיון יצאנו לסיור. ראשון הלך גשש, אחריו המפקד, ואחריו בשורה עורפית צעדנו אנו. הלכנו כל הזמן דרך שדה ומידי פעם בפעם ניתן סימן לשכב. שעה שלמה הלכנו עד שהתקרבנו כ-03 מטר מהכביש הראשי. כאן נשכבנו על הדשא הרטוב ובלי להוציא הגה מפינו, שכבנו בעיניים פקוחות וערים לכל רעש ולכל תנועה. שכיבתנו הממושכת גרמה לכך שכולנו נרדמנו. היחידי שהיה ער היה המפקד. עייפים היינו עוד מכל השבוע החולף. המפקד ניגש לכל אחד מאתנו, ובבעיטה בישבן העיר אותנו. מרוגז ו"טעון חומר נפץ", חזר המפקד קייזר למטה. הוא קרא לנו לחדרו וכשכולו רותח הוא הזהיר אותנו בל יקרה שנית הדבר שקרה הלילה. לידיעתכם ערבים נמצאים בסביבה, אמר הוא, והם יכלו לשחוט אתכם ללא התנגדות. כמו מתים שכבתם, צעק בקול מרוגז. אחרי שסיים את דבריו, הורה לנו ללכת לישון ולהיות מוכנים לסיור בלילה. בינתיים הגיעה פקודה לגרש את כל תושבי הכפר לכיוון לטרון. לנו ניתנה פקודה להיות במצב הכן. הקפנו את הכפר וניתנה פקודה לירות באוויר כדי ליצור פחד ובהלה בין הערבים. אחדים מאתנו נשלחו לתוך הכפר וצוו על התושבים לקחת אתם את חפציהם ולעזוב את הכפר.

מאות זקנים, נשים וטף התיישבו על חמורים ועזבו את הכפר לכיוון לטרון. יום לפני עזיבתם את הכפר נפוצה שמועה כי חיילינו ביצעו מעשה אכזרי. 71 חיילים, אחד אחרי השני אנסו ערביה צעירה. איני יודע בודאות גמורה אם נכון הדבר. על כל פנים שמענו שעם בואם של הערבים לשטח הערבי, כתבו העיתונים הערבים על מעשה האונס שביצעו חיילנו בכפר אבו-שושק. אם זכרוני אינו מטעני, לא אחרה גם לבוא התגובה מצד הלגיון הערבי. הם חדרו לקיבוץ "גזר" וערכו שם שחיטה בין חברי הקיבוץ, וחברות הקיבוץ נאנסו בתגמול למעשה באבו-שושק.