מר בייטל היה חבר פעיל בתנועת הפועל המזרחי. בהיותו פעם בבית הפועל המזרחי שמע מפי מזכיר העבודה מר גוטליב שלדפוס הצופה דרוש מתלמד. בשמעו זאת עלה מיד רעיון במוחו להציע אותי כמתלמד למשרה זו. מר בייטל אמר לי להתקשר עם מר גוטליב היושב בבית הפועל המזרחי, ברוחב אחד העם 801.
למחרת באתי למר גוטליב והודעתי לו שבאתי בשמו של מר בייטל. הוא התקשר טלפונית עם "הצופה" וביקש לדבר עם מר שניצלר, מנהל הדפוס. הם דיברו ביניהם רגעים אחדים ואחר כך אמר לי לנסוע לדפוס "הצופה" ברחוב הרצל 61. בבואי לחצר הבית פגשתי את מר שניצלר, הוא עשה עלי רושם מצוין. שניצלר היה גבר גבה קומה ורחב כתפיים ובכלל בעל הופעה נאה. הצגתי את עצמי בפניו, הוא שאלני שאלות אחדות והכניס אותי לדפוס. רושם רע עשה עלי הדפוס. היו שם חשכה וצפיפות איומה, וכן רעש ממכונת ההדפסה שהייתה בחדר משותף עם הסדריה. דבר שהפריע מאוד לסדרי היד. שניצלר הודיע לי שבהתחלה עד שאלמד פחות או יותר את העבודה אעבוד רק ביום. אחרי כן אעבוד שבוע ביום ושבוע בלילה. בששת החודשים הראשונים יהיה שכרי 41 ל"י וכעבור 6 חודשים אקבל תוספת של 6 ל"י כלומר 02. כמובן שהסכמתי ללא היסוס לתנאים המוצעים ובהתלהבות רבה הלכתי לעבודה, וברצון רב למדתי כל דבר, כדי להחיש את בקיאותי במקצוע.
קודם כל למדתי להכיר את סוגי האותיות שהיו בדפוס ואת המידות. בהמשך ניתן לי להרכיב מודעות ולפזר את העיתון המודפס.
מר גרבסקר היה סדר יד וממנו קיבלתי הסברים שונים ובכלל הוא עזר לי כמיטב יכולתו. לעומת זאת היה יצחק רוט הסדר השני, רשע ממש. הוא לא ראה בעין יפה שמקבלים עובדים חדשים לדפוס למרות שכל פועל או מתלמד שנתקבל לדפוס איפשר לו להתבטל בשעת העבודה. אבל יצחק שייך היה לסוג האנשים הגרוע ביותר שאין לי מספיק מילים כדי לתאר את רשעותו. כעבור שלושה חודשים של עבודה יומית החלפתי את אליעזר בורנשטיין בעבודת הלילה.
בהתחלה צהלתי ממש על שניתנה לי האפשרות לעבור לעבודת לילה כי בלילה תהיה לי אפשרות רבה יותר ללמוד את המקצוע ובזאת חפצתי מאוד בשלב זה. צרות צרורות גרם לי יצחק רוט בשבוע שיצא לי לעבוד במחיצתו. היה זה עונש בשבילי. כשהייתי פונה אליו בשאלה שיסביר לי דבר מה היה משיב את פני ריקם. שניצלר שהכיר את רוט כבר שנים ידע על יחסו הבלתי חברי אלי ולכן, כשיצחק היה מתלונן לפני שניצלר על שאני מרבה לעשות שגיאות בעיתון וכו', הוא לא זכה לתשומת לב רבה מצד שניצלר. להפך, אחרי כל תלונה היה בא אלי שניצלר ואומר לי שלא אתחשב במה שאומר יצחק. יצחק היה ידוע כאדם רע מטבעו ולרבים מעובדי הדפוס גרם צרות. כולם בלי יוצא מן הכלל, החל מאנשי המשרד וגמר באנשי הדפוס השתדלו להימנע מלבוא אתו במגע כי היה לו פה מלוכלך. למנהל הכללי, מר שחור, אמר פעם: "אתה הרי פראזיט, אינך עושה מאומה בעד הכסף שאתה מקבל מהתנועה. אני עבדתי בגולה שנים למען התנועה ללא פרס".
עם הזמן, התחלתי להרגיש עייפות מהעבודה בלילות זה גם מנע ממני להשתתף בנשפים ובכלל הייתי מנותק מחברי החברה. נוסף לעבודתי ב"הצופה" הייתי עובד מדי יום גם שעות אחדות בדפוס פרטי ללא תשלום רק כדי להשתלם במקצוע. כשפניתי לשניצלר וביקשתיו להחליפני, לי כי אלו היו תנאי קבלתי לעבודה למרות שלפי החוקה אסור היה בכלל למתלמד לעבוד עבודת לילה וכל שכן קבוע בלילה. אבל בדפוס "הצופה" הכל מותר וכשפניתי ללשכת העבודה של התנועה היו כל פעם רושמים את תלונתי וכך חלפו חודשים ללא פתרון. אי רצונו של שניצלר להחליפני נבע מרצונו להוכיח שהוא מנהל טוב וחוסך כספים להנהלה. בינתיים, קיבל הדפוס לסדר גם את "הצופה לילדים" שעד אז סודר בדפוס אחר ואליעזר בורנשטיין למד במשך הזמן הזה לסדר ניקוד וכדי שאליעזר יחליף אותי צריך הייתי ללמוד סידור ניקוד כדי שאוכל למלא את מקומו של אליעזר. שניצלר בתור אדם פרטי היה מאוד נעים וסימפטי אבל בתור מנהל הדפוס ידע לרכב על הפועלים ולנצלם עד המקסימום. הוא ידע שרצוני לעבור לעבודה יומית היה חזק, וכשפניתי אליו שיחליפני היה אומר לי שאבוא ביום ללמוד ניקוד ואז יוכל למלא את בקשתי. כוונתו הייתה פשוטה. אליעזר לא הספיק במשך 8 שעות העבודה לסדר את כל הדרוש ונישאר יום יום שעות נוספות שעבורן קיבל תוספת של 50 אחוז. חשב לו שניצלר, למה לא לנצל את יואל ביום ויהיה זה אפילו לחודש חודשיים. כמובן שלא הסכמתי להצעתו ועמדתי על תביעתי להחליף אותי. עמדתי בשעתו הייתה כבר איתנה לאחר שעבדתי כבר שבעה חודשים ולא פחדתי שיפטרוני.
אברהם וייס שהיה חבר במקווה ישראל עבד בתור שליח "בהצופה לילדים". לאחר ש"הצופה לילדים" עבר אלינו הוא השתדל להתקבל לעבוד בדפוס. וכשדרוש היה מתלמד קיבלו את אברהם. כעת ידעתי ששאלת ההחלפות תמצא את פתרונה לאחר שאברהם ילמד את המקצוע במשך חודשיים שלושה. עד אז ידעתי שאין טעם לתביעותיי כי את אליעזר כבר לא היו משחררים מ"הצופה לילדים" שבינתיים זכה לתהילה והגדיל במידה ניכרת את תפוצתו ולכן המשכתי בשקט לעבוד בלילה בתקווה שתוך חודשיים שלושה הדבר יוסדר. רק שבינתיים פרצו המאורעות ואברהם ניקרא להתייצב מהראשונים ונישלח לבית דגון לשמור על בית הקרן הקיימת. גם אני קיבלתי צו התייצבות כבר בחודש ינואר רק שמר שחור מנהל העיתון השיג שחרור למעני לתקופה של 3 חודשים. עצם מקצוע הדפוס לא קסם לי ביותר אבל רציתי שיהיה לי מקצוע לכל עת שלא תבוא.