בספטמבר 9391, כשצבאות היטלר כבשו כבר כמעט את מחצית פולין והתקדמו לעבר לודז', קמה פתאום בלילה אחד בהלה. אם זכרוני אינו מטעני נקרא היה לילה זה בפי יהודי לודז', "ליל שלישי המפורסם".
היתה בהלה שאיש לא ידע את סיבתה ומיד נפוצה שמועה שהגרמנים מתכוונים לכבוש את העיר, ומן הראוי שכל הגברים יברחו לשטח שעדיין היה בידי צבא פולין (כלומר לכוון ווארשה). זוכר אני כיצד נראה היה לילה טראגי זה. אנו כבר לא התפשטנו לילות רבים קודם בגלל הפצצות לילה, כי מוכרחים היינו לרדת לקומת הקרקע או למרתפים. בלילה קריטי זה ברח גם אחי שלמה במטרה להגיע לווארשה. ימים ספורים קודם שמענו פתאום בשעה 2 בלילה דפיקות בדלת. שלמה פתח את הדלת ונכנסו חיילים אחדים עם כל ציודם המלא וביניהם היה גם אחי משה. לפנות בוקר הוא וכל יתר החיילים נסעו לטרנוב. אבל בשבילנו הייתה זאת הפעם האחרונה שראינו אותו, כי מאז, לאחר שהוא נשאר בשטח הרוסי ונרשם לחזור הביתה, נשלח לסיביר ואין ידיעה על קיומו.
עם בריחתו של שלמה השתררה מבוכה רבה בביתנו, כי אנו היינו משפחה הקשורה נפש אחת בשניה ומעולם אף אחד מאתנו לא נעדר זמן רב מהבית.
נזכר אני במקרה שאירע כאשר אחותי אלטה הייתה חברה בתנועה ציונית והייתה רשומה לעליה. לאחר שהגיע תורה לעלות, באה הביתה ולקחה איתה שמיכה על מנת להעבירה לקיבוץ. כמובן שכל זאת עשתה בלי ידיעת ההורים. אני בראותי זאת ספרתי מיד לאמי שראיתי איך אלטה מנסה לקחת איתה שמיכה. אמי הבינה שיש בדעתה לעלות ארצה, ויום זה נהפך אצלנו לתשעה באב. אחותי נאלצה בסופו של דבר לוותר על תוכניתה לעלות לארץ ישראל.
הבריחה לווארשה לא הייתה מאורגנת, כי אם בצורה פראית וברגל. הגרמנים, שהיו להם מרגלים בכל פולין, ידעו על כל הנעשה בדרכים המובילות לווארשה, וללא רחמנות ובלי הרף הפציצו את הדרכים בהן נדדו אנשים ללא מגן. ברצוני לציין שלא רק יהודים ברחו בלילה זה, אלא גם פולנים. וקל להבין שכאשר מפציצים שטח פתוח נהרגים אלפי אנשים. אנו בבית שמענו דרך גלי האתר על המצב הטראגי השורר בדרכים המובילות לווארשה. וכאן חלפו כבר שבועות ללא ידיעה משלמה, וידענו שמטרתו הייתה להגיע לווארשה. בווארשה עצמה התנהלו קרבות קשים, והעיר הייתה מופצצת במשך כל הזמן. לאחר שווארשה נכבשה, קיבלנו ידיעה ששלמה חי והוא בדרך הביתה. כעבור ימים אחדים הוא חזר שבור ורצוץ. את סיפוריו הרבים על תמונות הזוועה שראה בתקופת היותו בווארשה איני זוכר. רק אחד זוכר אני, כי סיפר שאנשים היו מנצלים ההפסקות שבין הפצצה אחת לשניה וחותכים חתיכות בשר מהסוסים המתים שנהרגו מההפצצות והיו מוטלים ברחובות העיר. זאת הייתה תזונתם העיקרית.