בבואנו היום להתאחד עם זכרך, נזכר אני בפגישה הראשונה שלי איתך בפאריס. היה זה בשנת 3591, ואני עדיין בחור צעיר ובאתי להודיעך על היכרותי עם בת אחותך, שהיא היום אשתי. בהיכרותי הראשונה איתך התרשמתי עמוקות מאישיותך הדגולה החדורה אהבת ישראל ואהבת האדם באשר הוא. סיפרת לי על החוויות שהיו מנת חלקך עם סיום המלחמה כשנרתמת להושטת עזרה כרופא מטעם אונר"א לניתולי השואה במחנות העקורים. הטרגדיה האיומה שפקדה את עמנו זיעזעה אותך עד עומק נשמתך. חזרת לפאריס והתחלת לבסס את עתידך ואת משפחתך. במשך שנים רבות עמלת קשות כרופא וכסופר. שמך כאדם המוכן להושיט עזרה ליהודים במצוקה כלכלית, הסיפורים הרבים על אי-קבלת שכר עבור ביקוריך בביתם בראותך את מצוקתם היתה ידועה בקהילה היהודית בפאריס. כסופר יהודי עמדה לנגד עיניך החובה להפיץ את אהבת ישראל ונאמנותם והשתייכותם בגולה אשר במהרה שכחו את העבר הלא-רחוק ומתוך השפע הכלכלי התחילו להתבולל בין הגויים ועזבו את מקור מחצבתם. ביתך היה בית חדור תרבות יהודית בו מצאו סופרים ואמנים יהודיים בית חם.
ופתאום לאחר שכבר התבססת ושמך נישא על שפת כל יהודי בפאריס לתהילה, קמת ונטשת את הגולה והתיישבת בטבריה. הכנסתך הזעומה לעומת הפיתוי הכספי בגולה לא היווה מכשול. החלטת להגשים את החלום להיות במדינת ישראל והתיישבת בעיר האבות טבריה שבה ראית כל אבן כאבן קדומה. הערכת את העבר המפואר שלה. בה חיו גדולי העם אשר שמרו על הגחלת היהודית במשך דורות רבים בעת מצוקה ודיכוי. העיר הזאת נטעה בך השראה לכתיבת ספריך שהם אהבה אחת גדולה לטבריה ולכנרת אותן אתה מתאר בספריך. לצערנו הרב ולדאבוננו העמוק, פקדה אותך מחלה ממארת שאותה הסתרת גם מבני משפחתך במשך 8 שנים על-מנת שחס וחלילה לא יגיע דבר מחלתך לבני משפחתך ויצער אותם.
הסתלקותך לעולם האמת השאירה חלל אצל כל בני המשפחה שמצאו אצלך תמיד אוזן קשבת לכל הבעיות שהתעוררו במשפחה. אם קיים גן עדן ומקומם של צדיקים בו, אזי אין לי כל ספק שמקומך שמור שם לעולמים. יהיה זכרך ברוך, ונשמתך צרורה בצרור החיים. מעשיך הטובים ואישיותך הדגולה ואופייך הצנוע אשר היו נר לרגלי לא ייעקרו מזיכרוננו עד עולם.
מעריצך,
יואל