חזרה ל"הספדים"

אבאלה יקר!

רק לפני שעה צלצל אלי אריה ובישר לי את בשורת האיוב, שהלכת לעולמך. וביחד עם כל הדמעות שזולגות לי ומרטיבות את הדף אני מנסה למצוא נחמה בצער העמוק שעוטף אותי. ואת הנחמה אני מוצאת כשאני חושבת עליך, והמילים המעודדות שלך, שאמרת לי רק לפני מספר ימים בודדים, בבית החולים. אמרת לי שלא נתאבל עליך ושאתה מודה לאלוהים על החיים הטובים שהעניק לך. אמרת שלא יכולת לבקש יותר מריבונו של עולם. חיית חיים טובים, מלאים, זכית באישה נהדרת, ילדים נפלאים, כלה וחתנים שהיו בשבילך כמו הילדים שלך, ובנכדים לתפארת.

התפלאתי אז מהשלווה שלך, מההבנה שלא תחלים עוד, מהקבלה של המוות הקרב ובא, ללא כל חשש ומורא וללא כל תרעומת. הביטויים שבהם השתמשת כמו: "אלוהים יחבק אותי בקרוב" "אלוהים יעטוף אותי" הדהימו אותי מחד אבל נסכו בי גם תחושת הקלה שאינך חושש מהמוות, שאתה מקבל את רצון האלוהים.

אין לי מילים לתאר כמה אהבתי אותך. הערצתי אותך, היית האדם הכי טוב שהכרתי מימי חיי. דוגמה ומופת עבורי לאורך כל שנותיי. וכך היית גם עבור ילדיי -

מיכל הבכורה שלי - הספיקה להגיד לך את זה, שמעתי במו אוזני, לפני מספר שבועות- כשאמרה לך "סבא אני רוצה שתדע שאתה האדם הכי מדהים שפגשתי".

ועדי המתוקה - שהספיקה להסב לך נחת ממש בימיך האחרונים, כשאתה ממיטת חולייך בבית החולים, צפית בה בטלוויזיה בהופעה שלה במכביה, וכשהתראיינה בתוכנית הבוקר ושרה שיר מצלילי המוסיקה.

ואיתיצ'וק המתוק שרק אתמול, כשהוא שמע שלקחו אותך לביה"ח כי היה לך קשה לנשום, שאל אותי למה דווקא זה קורה לך ולא לאיש רע, למשל למחבל?

וכמובן גם עבור דרור, שאהב אותך והרגיש כלפיך כמו שמרגיש בן לאביו.

אבאלה שלי!
תנוח על משכבך בשלום.
אני מבטיחה לך שאנחנו נשמור ונדאג לאימא וגם על עצמנו ועל נכדיך כפי שביקשת.

נשיקות, נילי