לאריה ועטרה היקרים, אורחים נכבדים,
התנכסנו כאן הערב כדי לחגוג את כניסתה של שרית לעול המצוות. חושבני שלאדם כמוני שראה עוני בשבט עברתו, וה' העליתני מן שאול נפשי וחייתני מיורדי בור, לא יכול אלא להכריז: "זה היום עשה ה' נגילה ושמחה בו!". פסוק זה משקף את המהפכה שעם ישראל עבר במשך 05 השנים האחרונות. החלום על הקמתה של מדינה עצמאית, שדורות רבים חלמו עליה, חלום זה התגשם דווקא בדור שלנו: דור אשר תלאות, דיכוי והשפלה הייתה מנת חלקו. דור זה זכה להחזרת הגאווה היהודית אשר כל אחד מאיתנו החי במדינה זו נושא אותה בגאון. על אף כל הקשיים, המלחמות, והמאבק המתמיד על קיומנו שהוא מנת חלקנו, עדיין מדינתנו היא היא המקום היחידי בה יהודי יכול לחיות חיים יהודיים מלאים, ולגדל ילדים כבני חורין ללא לויאליות כפולה וללא רגשי נחיתות בגלל היותם יהודים. שרית יקרה, נזכר אני בדבריו של אביך, בהיותנו מסובים על-ידי שולחן השבת. אבא אמר לי "זכות גדולה נפלה בחלקך, אבא. משה רבנו הוציא את עם ישראל ממצרים, אך לא זכה להכנס לארץ המובטחת. אתה, שהוצאתנו מהגלות, זכית לחיות במדינתנו החופשית." חושבני שרית, שיהיה זה מיותר להטיף לך גם במעמד זה ללכת בדרך ישרה, לאהוב את המדינה, להיות אזרחית נאמנה למדינה ולעם ישראל. בפרקי אבות כתוב "איזו היא דרך ישרה שיעבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". בחינוך שאת מקבלת, בדרך שבה את הולכת, בשקידה על טוהר המידות, ובשקידה על הלימודים, כל הטפה מצידי תהיה מיותרת. אורחים נכבדים, בדרכנו למשפחת רייך עברנו את רחוב התאנה, הגענו לרחוב הגפן, בו עומד על תלו ביתם של אריה ועטרה. מה יותר מתאים מאשר לסיים את דברי בפסוק "וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע" (מלכים א פרק ה). אמן.