יוני 5002 (כחודש לפני פטירתו)
נאום אחרון
לאריה היקר,
וכי יש שעה מתאימה יותר מאשר המעמד הנוכחי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!"?
עוד מימי נעוריך ידענו שהינך מיועד לגדולות. תמיד שקדת על לימודיך והדאגה שהורים מסוימים חייבים לפקוח עין וללוות את בניהם למען ילמדו - מהדאגה הזו היינו פטורים. מעולם לא נקראנו למחנך בבית הספר, תמיד היית תלמיד מצטיין. שאפת להיות מצטיין, והענקת לנו הרבה נחת וגאווה שכל הורה היה מאחל לעצמו.
והנה עתה אנו עומדים לפני פרופסור אריה רייך. והנה כבר עתה עוד לא הספקת להתרווח על הכורסה וליהנות מהמעמד החדש, וכבר הנך יוצא לדרך חדשה כדי להרחיב את אופקיך, ולכתוב ולפרסם מאמרים ולכתוב ספר על חידושים בשטח שלך על מנת להגיע למעמד של פרופסור מן המניין.
למרות שהמרחק הרב שיפריד בינינו ייצור געגועים אליכם, לא עלה בדעתנו לדבר על לבך לוותר על הצעד הזה, בו אנו רואים צעד נבון, ומאחלים לך הצלחה ומקווים שהשנה הזו תחלוף מהר ונזכה להתאחד שוב כולנו ביחד בארצנו.
עלה והצלח!
מאחלים אמא ואבא ויתר בני המשפחה